עמוד ראשי         מאמרים         אודות

תאריך פרסום: 14/03/2023

תאריך עדכון: 01/11/2024

אחרי שהפוסט הקודם חתם את סדרת הפוסטים על תלוש השכר, הגיע הזמן לעבור לחלק הבא: מיסוי מענקי מניות לעובדים (כדוגמאת RSU ו-ESPP). עבור עובדי ההיי-טק, בנוסף למשכורת החודשית (ו/או בונוס שנתי כזה או אחר) ישנו מרכיב שכר נוסף שעשוי לעיתים להגיע ליותר מההכנסה בתלוש המשכורת: מענקי מניות.

בעוד שעל תלוש השכר נהוג להתבדח שהוא כולל הרבה סעיפים ולכן לאנשים קשה לפענח מה כתוב בו, המצב במענקי המניות הוא גם משמח יותר אך בו זמנית גם מעציב:

בעוד שבתלוש השכר אין לנו הרבה שליטה על הסעיפים השונים, בנוגע למניות בפירוש יש לנו מה לעשות עם הידע שנצבור. החלטות כמו “מתי כדאי לי למכור את המניות שקיבלתי כדי לשלם מס מופחת?”, “מה השווי של מענק המניות שקיבלתי?”או אפילו “האם עדיף לי לקבל העלאה בתלוש השכר או לקבל מענק מניות במקומה?”.

בסדרת הפוסטים הבאה אנסה להציג את סוגי מענקי המניות הקיימים יחד עם הסבר על קביעת המחוקק בנוגע למיסוי שלהם וכמו תמיד נזכיר גם אנומליות שנובעות מחוסר תשומת לב / חוסר הבנה של המחוקק בעת ניסוח החוקים. קריאה מהנה.

הערה: איני רואה חשבון ואין לראות באמור משום ייעוץ פיננסי כזה או אחר. בעוד שאני מנסה כמיטב יכולתי להבהיר את החוק ולתת כללי אצבע אל מול המקרה הנפוץ, לבדיקה מעמיקה של מענקי המניות האישיים שלכם אני יותר מממליץ להיוועץ עם אנשי מקצוע.

מיסוי מניות - הקדמה

לפני שנתחיל לצלול לפרטי חוק זה או אחר, חשבתי שכדאי שנתחיל מהסבר בסיסי למה בכלל יש מיסוי שונה למניות (מיסוי רווחי הון) אל מול שכר עבודה (מס הכנסה). הסבר זה חשוב בעיקר משום שהמחוקק לא מנמק את הרציונל לסעיף חקיקה זה או אחר ולכן לפעמים קשה לפענח מה בכלל ניסה המחוקק להשיג.

הכנסת עבודה (הכנסה פירותית)

ההכנסה הראשית שלנו מעבודה / עיסוק במקצוע. מסיבה שאינה ברורה לי, במונחי ראיית החשבון נהוג לקרוא לה גם “הכנסה פירותית” מה שמגדיר רף כניסה למי שמנסה לפענח מה כתוב במדריכים כאלו ואחרים ברשת.

הגדרה זו עוזרת לנו להבין למה ספורטאים משלמים מס הכנסה על זכיות בתחרויות: זהו המקצוע בו הם עוסקים. זה יראה קצת מוזר אם זכייה שכזו בתחרות תסווג תחת מיסוי זכיות כמו זכיות בתוכניות ריאליטי או הגרלות פיס.

חריגים:

בהינתן שינוי החקיקה עבור ספורטאים ברמה הלאומית, ניתן היה לעדכן את החקיקה כדי לכסות בצורה מסודרת גם את פרס ישראל ופרס נובל ובכך להימנע ממחלוקות שעלו בעקבות פטור זה שאינו מעוגן בחקיקה (מקור). על הדרך אפשר היה להסדיר את הזכיות בתוכניות ריאליטי (נשמע כמו “מס זכיות”) ואולי אף להבדיל ביניהן לסבבי ריאליטי VIP (בהם נמצאים אנשים אשר בבירור מחשיבים את התוכניות כחלק מעיסוקם במקצוע).

שורה תחתונה: ההכנסה המרכזית מעיסוק במקצוע שלנו מסווגת כ”הכנסת עבודה” ועליה נשלם מס הכנסה (+ ביטוח לאומי, מס בריאות ממלכתי וכו’).

רווחי הון

מדינת ישראל, כמו מדינות רבות אחרות בעולם, שואפת לתמרץ אותנו לקחת חלק במסחר בשוק ההון. הדרך העיקרית לתמרוץ זה נובעת מהגדרת מיסוי מופחת עבור רווחים בשוק ההון. נכון לשנת 2024, מדובר על מיסוי בשיעור של 25% על הרווח.

חריגים:

לשם הפשטות, נניח להמשך סדרת פוסטים זו כי מיסוי רווחי הון הוא 25%, כפי שהוא מוגדר ברוב המקרים נכון לשנת 2024.

שורה תחתונה: המדינה מתמרצת אותנו לקחת חלק בשוק ההון ולכן מגדירה מיסוי מופחת: 25% אל מול מס הכנסה + ביטוח לאומי שמסוגלים להגיע עד 47%.

הערה: מס יסף (3% נוספים) מתווסף לשני סוגי ההכנסות ולכן בפועל המיסוי המקסימאלי הוא 28% על רווחי הון ו-50% על הכנסת עבודה. בנוסף, ישנה היתכנות לעדכון בתקציב 2025 אשר יגדיל עוד יותר את מיסוי היסף על רווחי הון, ויעלה אותו במקרים מסויימים אף ל-30%.

אוקיי, עכשיו כשהבנו שהמדינה מתמרצת אותנו לסחור בשוק ההון, הגיע הזמן להבין איך יוגדר המיסוי למענקי מניות שנקבל מטעם המעסיק. הרי, אחרי הכל, כן מדובר בהכנסה מעבודה, אך לרוב לא מדובר בהכנסה הראשית שלנו מהמעסיק.

הערת משנה: לאחרונה החליט בית המשפט על פרשנות מיסוי חדשה בדבר מיסוי הכנסות מדיבידנדים וקישר בין עובדי ההיי-טק בחברה שמחלקת את הדיבידנד והמשקיעים באותה החברה (מקור). פרשנויות שכאלו יכולות להוביל למחוזות רחוקים המטשטשים את הגבול (שגם כיום אינו ברור במיוחד) בין הכנסת עבודה למיסוי מניות שהתקבלו כחלק מחוזה ההעסקה. אחרי הכל, מה עוצר אותנו מלהגיע למצב בו בית המשפט ילך צעד נוסף קדימה ויתהה האם יש הבדל בין עובד “רגיל” לעובד שמרבית הכנסתו היא ממניות? הרי אז האם באמת יהיה צידוק למיסוי של 25% כאשר זו ההכנסה המרכזית של העובד?

לדעתי האישית, במקרים אלו עדיף שהשופט יחזיר את הכדור למחוקק להבהרת החוק, ביחוד במצב שלצערי נהוג כיום בו המחוקק אינו מתעד בחוק את הרציונל שהוביל לסעיפי החקיקה שאושרו בכנסת.

סעיף 102 לפקודת מס הכנסה

סעיף 102 לפקודת מס הכנסה דן בהקצאת מניות לעובדים. לפני שנעבור על הסעיפים השונים, חשוב להבהיר שלמרות הפחד של אנשים מהשפה המשפטית (או ניסוחים פתלתלים של עורכי דין באופן כללי) החוק עצמו פשוט להחריד. כדי להקל על הקריאה שלו, אני ממליץ על הטיפים הבאים:

המחוקק הגדיר שלושה מסלולי מיסוי:

היות והמחוקק מגדיר סט תנאים להקצאת מניות באמצעות נאמן, היה הצורך להגדיר גם מסלול ללא נאמן אשר יכסה את ההגדרה החוקית עבור יתר המקרים. לכל צורך מעשי, זהו מקרה ה-“else” שמטפל בחריגים.

הקצאה באמצעות נאמן צריכה לעמוד בתנאים הבאים:

כלומר, מסלול ללא נאמן יכסה את המקרים שנשארו:

ככלל אצבע, ההכנסה מהמניות במסלול ללא נאמן מוגדרת כהכנסת עבודה ולכן אנחנו נתעלם ממקרה זה בהמשך הפוסט. שימו לב שהמחוקק מבדיל בין בעל שליטה בחברה לבין עובד “רגיל” אולי בשל הנחת היסוד שעבור בעל שליטה בחברה המניות הן ממש הכנסת עבודה ולא רק חלק בנוסף למשכורת (ראו גבול מטושטש במקרה השפטי שהזכרנו למעלה).

אוקיי, אז נשארנו עם שני מסלולים, בשניהם יש “נאמן” ומוזכרת החזקה שלו ב”מניות” עד ל”תקופה” כלשהיא. בואו נעמיק עוד בהגדרות אלו, ועל ההטבות שנקבל באם תנאים אלו יתקיימו.

מניה

הסעיף בחוק מגדיר בהמשך (באיחור קל) כי “מניה” היא הגדרה רחבה הכוללת בתוכה “מניה, לרבות זכות לרכישת מניה” כך שאין הבדל מעשי בין מניות לבין אופציות לרכישת מניות. לשם הפשטות, מעכשיו נזכור שקיים דבר שנקרא “אופציה” אבל נקרא לכל דבר “מניה”.

נאמן

מי שפקיד השומה אישר כנאמן לצורך סעיף זה, לרבות עובד. כן, על פניו אפשר לאשר כי עובד אחר בחברה יהיה נאמן המניות (בסיכוי סביר פקיד השומה לא יאשר את זה בחיים). בפועל, במקרים רבים נאמן המניות הוא שירות כדוגמאת פ IBI Capital (נפוץ בחלק מהחברות הישראליות), ESOP מבית Excellence (כנ”ל) או שירותים בין לאומיים כדוגמאת schwab (נפוץ בחברות אמריקאיות) אשר לרוב יעזרו בשירות מקומי (ESOP למשל) עבור חישוב גביית המיסוי כאשר ישנו אירוע מס.

מועד מימוש המניות

בהקצאת מניות באמצעות נאמן המועד מוגדר להיות מועד העברת המניה מהנאמן לעובד או מכירתה בידי הנאמן, לפי המוקדם מהשניים. הגדרה זו חשובה משום ש”תקופה” תמדד ביחס לאירוע זה.

תום התקופה

ומכאן מגיע מספר הקסם של שנתיים שמוכר לרוב העובדים שמחכים שהמניות שלהם “יבשילו”. חשוב לשים לב בהקשר זה (נרחיב על כך עוד בהמשך) כי התקופה מוגדרת בין שני האירועים הבאים:

בולט בהיעדרו האזכור ל”הבשלת המניות”. נרחיב על כך עוד בפוסט הבא כאשר נסביר על מסלול הקצאת מניות מסוג RSU היות וזוהי נקודה בה נופלים עובדים רבים שמחכים “סתם” להבשלה של המניות שלהם כשהן כבר בפועל הבשילו.

שווי ההטבה

התמורה או השווי במועד המימוש, בניכוי הוצאות שהוציא העובד ברכישת המניה (מתואמות מיום ההוצאה ועד למועד המימוש) וכן הוצאות שהוציא העובד בשל המכירה.

הערה: אפשר לדון האם עמלות מסחר (קנייה ומכירה) נחשבות כהוצאות (על פניו נראה שכן בהינתן ניסוח החוק). בפועל, אני לא בטוח שהן מנוכות ככאלה בחישוב המיסים.

הטבת המיסוי למענקי מניות

עד עכשיו סקרנו את המונחים השונים המוגדרים בחוק, הגיע הזמן לראות מה החוק מגדיר כאשר מתבצעת מכירת מניות לפי התנאים שציינו (במהלך התקופה או אחרי התקופה):

  1. הכנסות של עובד מהקצאת מניות באמצעות נאמן לא תחויב במס בעת ההקצאה.
  2. מסלול הכנסת עבודה - הכנסתו של העובד תוכר כהכנסה למס הכנסה, לפי שווי ההטבה.
  3. מסלול רווח הון:
  4. בהינתן מימוש לפני תום התקופה - הכנסתו של העובד תוכר כהכנסה למס הכנסה לפי שווי ההטבה.
  5. בהינתן החזקה של המניות עד תום התקופה (לפחות) - הכנסתו של העובד תוכר כרווח הון (מס של 25%) בסכום שווי ההטבה, בכפוף לעדכון שבסעיף הבא (כן, זה ממש הניסוח בחוק):
  6. בהינתן שהמניה רשומה למסחר בבורסה (או תהיה כזו תוך 90 יום ממועד ההקצאה) חלק שווי ההטבה בגובה ממוצע שווי המניות בתום 30 ימי מסחר שקדמו להקצאה (בניכוי הוצאות) יחשב כהטבה לצורכי מס הכנסה ויתרת השווי (במידה ויש כזו) תוכר כרווח הון.

אירוע מס

הענקת המניות לא נחשבת לאירוע מס. זאת בניגוד לארה”ב למשל בה חתימה על “קבלת” ההקצאה היא אירוע מס. דוגמא מפורסמת לאירוע מס מ”קבלת” הטבת מניות (ללא מכירה שלהן) היא המירוץ של אילון מאסק להשיג מספיק כסף כדי שיוכל לקבל הקצאת מניות נדיבה ביותר שהוענקה לו מהדירקטוריון של טסלה (מקור).

בפועל, זה מסביר למה במערכות הממוחשבות של נאמן המניות מוצג לנו grant letter של הקצאת המניות ואנחנו נדרשים לאשר את הקבלה. לאזרחים ישראלים אין משמעות מיסוי לחתימה זו ומומלץ לחתום עליה כמה שיותר מוקדם כדי שלא נשכח לעשות זאת אח”כ. לאזרחים אמריקאים למשל, מועד החתימה מגדיר אירוע מס ומכאן הסיבה שישנו “טקס” כזה.

מסלול הכנסת עבודה

על פניו החוק לא מגדיר שום משמעות לתקופה בהינתן הקצאה שכזו - תמיד נמוסה לפי מס הכנסה. בניסיון להבין מה בכלל ההטבה במסלול הזה, מצאתי את ההסבר הבא (מקור):

תוספת שלי: תחת ההנחה ששכרו של עובד עולה עם הזמן, כך גם המיסוי על שכר זה ועל כן כנראה שההבדל העיקרי פה (לעובד הממוצע) במקרה של מכירה מוקדמת הוא הריבית. אחרי הכל שיעור המס ממועד ההקצאה כנראה יהיה קטן או שווה לזה שבמועד המימוש.

בפועל, מעולם לא שמעתי על עובד שקיבל מניות במסלול זה והוא בעיקר אטרקטיבי לחברות אל מול מסלול הוני משום שהוא מאפשר לרשום חלק גדול יותר מהתהליך בתור הוצאה מוכרת של החברה.

עדכון שווי ההטבה

לפני כמה סעיפים ההטבה הוגדרה בתור “התמורה או השווי במועד המימוש”. אולם כעת, המחוקק מפרט מה משמעות ההטבה ומחלק אותה לשני חלקים:

הפסד במועד המכירה

החלק האחרון מסביר מה קורה אם היה לנו “הפסד” במועד המכירה והאם ניתן לקזז אותו כהפסד מס רווח הון אל מול רווחים אחרים באותה שנת מס. לדוגמא: הוענקו לנו מניות בשווי של 100 דולר למנייה, אבל אחרי שנתיים מכרנו אותן ב-80 דולר למנייה (הבורסה נפלה).

במקרה שכזה בכלל אין אירוע רווח הון משום שנשלם רק מס הכנסה על שווי ההטבה (80 דולר למנייה) ואז לא ישאר שום “עודף” בשווי ההטבה (להיפך, כביכול הפסדנו הטבה פוטנציאלית של עוד 20 דולר למנייה) ולכן אין מה שיוכר כרווח הון.

עדכון: בעוד ניסוח זה של המחוקק נשמע כמו ניסוח הגיוני שמכסה מקרי קצה (הטבה שלילית) ניתן לטעון שהוא חוטא בהיותו ספציפי מדי. מיסוי רווחי הון דווקא מכיר בקונספט של “מגן מס” שמאפשר לנו לקזז הפסד אל מול רווח בתנאים מסויימים, כדי שנשלם מס רק על הרווח שנשאר לאחר הקיזוז. הגדרת המחוקק בסעיף זה מגדירה אירוע רווחי הון רק כאשר ישנו רווח (חיובי) ולמעשה שוללת לנו את מגן המס, זאת ללא הסבר ברור האם זו כוונת מכוון מצד המחוקק.

אז למה בעצם שלא נהיה זכאים למגן מס? השוואה למיסוי האמריקאי מדגימה את הנקודה הזו בצורה ברורה:

בעצם, אמריקאים משלמים מס הכנסה על קבלת המנייה והחל מרגע זה ניתן לטעון שהיא שלהם (כבר שילמו עליה) ולכן אם היה הפסד נשמע הגיוני שחלק מכספם יוחזר להם חזרה בדמות מגן מס רווחי הון. לעומת זאת, בישראל אין אירוע מס בהענקה ולכן אין צורך להחזיר לנו כסף שנגבה לשווא (במקרה והיה הפסד). למעשה, לרוב נעדיף את האופציה לשלם פחות מס הכנסה מאשר תשלום מס הכנסה מלא ואז קבלת זיכוי על רווחי הון, שכאמור ממוסים במיסוי נמוך יותר (תלוי מדרגת מס).

שווי המנייה במועד ההענקה

כדי להימנע מקפיצות בשוק ההון, המחוקק הגדיר את שווי המנייה בתור ממוצע של תקופה מסויימת טרום הענקת המניות. הגיוני סה”כ. אבל, לא ברור האם מדובר בטעות סופרים או בחוסר הבנה של המחוקק את אופיו של שוק ההון, משום שהתקופה הוגדרה בתור “ממוצע שווי המניות בתום 30 ימי מסחר שקדמו להקצאה”.

לא מדובר על חודש קלנדרי, אלא על 30 ימי מסחר. לא שונה בהרבה מהניסוח המטעה 28 ימי עסקים. בהינתן 5 ימי מסחר בשבוע רגיל, הרי שמדובר על 6 שבועות שהם למעשה חודש וחצי קלנדרי! וזאת עוד לפני שלקחנו בחשבון את יום הנשיאים, יום מרטין לות’ר קינג, יום הבנקאים ועוד השבתות מסחר בבורסה האמריקאית.

רק לשם המחשה, עבור מניית Microsoft והקצאה ב-12 למרץ 2023, נחשב ממוצע על פני חלון מסחר בתאריכים של 27 לינואר עד 10 למרץ (מקור):

30 ימי מסחר הם נצח במונחים של שוק ההון (חזרנו עד לסוף ינואר) והם משקפים תנודות גדולות אפילו בחברות ענק כמו Microsoft שנחשבת ליציבה יחסית. להלן גרף המנייה באותה התקופה:

דוגמא לתנודתיות מנייה על פני 30 ימי מסחר

איור 1: מניית חברת Microsoft על פני 30 ימי מסחר

הגרף חושב באמצעות האתר הבא ולצורך ההמחשה הוספתי לגרף את הקו הקרוב ביותר שהצלחתי לממוצע על פני 30 התקופה (החטאתי ב-4 סנט בגלל רזולוציית האתר ששרטט את הגרף).

במקום הגדרה מוזרה זו, יכול להיות שהיה עדיף להגדיר ממוצע ימי מסחר על פני חודש קלנדרי או 30 ימים, שתי הגדרות שקלות יותר לחישוב. בדוגמא זו, ממוצא חודש קלנדרי היה מגדיר שווי של 255.74 דולר המייצג הבדל זניח של 0.23% אבל היה הרבה יותר פשוט לחישוב.

בנוסף, בהינתן תנודיות המניות, היה יכול להיות נחמד מצד המחוקק לקחת בחשבון שער שהוא הנמוך מבין שני השערים:

הרי במקרה שהראנו למעלה, עובדי Microsoft יקבלו מניות בשווי מס שגבוה ב-3.1% משווי המניה ביום ההענקה. יש הגיון בשימוש בממוצע כדי להגן על העובדים מקפיצה בבורסה יום לפני המועד הקובע, אבל אפשר היה ללכת לקראת העובדים ולהגן עליהם מממוצע שפוגע בהם במקרה של ירידה בבורסה טרם ההענקה. במקרה של הגרף למעלה אפשר לראות מגמת ירידה ברורה של המנייה ועדיין העובדים מתחילים בשער שהוא 3.1% גבוה יותר משער המנייה ביום ההענקה.

סיכום

סעיף 102 לפקודת מס הכנסה מגדיר את המיסוי של הענקת מניות לעובדי החברה. הגדרה זו נועדה להגדיר את ההטבה שנותנת המדינה לעובדים במידה והם עונים על התנאים שהוגדרו כדי שהענקת המניות תכנס תחת ההגדרה הלוגית (לא מתועדת בחוק) של עידוד השתתפות במסחר בשוק ההון. הסעיף עצמו קצר יחסית ועל בסיסו מוגדרים מסלולי המיסוי למסלולי הענקת מניות שונים עליהם נרחיב בהמשך.

ככלל אצבע, המסלול הנפוץ הוא הענקת מניות באמצעות נאמן במסלול הוני, אשר מגדיר כי אם נחכה לפחות 24 חודשים, רווחי המניות (מעל שער ההענקה) ימוסו במס מופחת של 25% במקום להיות ממוסים כהכנסת עבודה.

בפוסטים הבאים נראה דוגמאות ספציפיות למסלולי הענקת מניות (RSU ו-ESPP), ואיך הפשטות היחסית של סעיף 102 יכולה לפתור לא מעט אי הבנות שקיימות (לצערי) אצל הרבה מהעובדים בנוגע לתאריכים הקובעים בנוגע להבשלת המניות והמועד החל ממנו ניתן להינות מהטבת המס במכירתן.